סיימתי אתמול סמינר בן 3 ימים בהנחיית רונה שפריר בנושא ליווי תהליכי יצירה במרחב ההתמקדותי.
הסמינר, ראשון משלושה, התמקד בתקופה המורכבת בה אדם חש צורך ודחף לשינוי, לחדש.
גיליתי שהתוואי של מפת הדרכים אותה עברתי ב 3 השנים האחרונות כבר נכתב.
התוואי, לא התוצאה. לא התוצר.
ויש יותר מתוצר אחד לתהליכי היצירה שלי, לכל התקופה הממושכת הזו בה חקרתי פנים שונות
של כל מישורי חיי, בה עשיתי תפנית יותר מפעם אחת,
ועם זאת העמקתי והתמדתי , הנחיתי ולימדתי ובעיקר - התמקדתי.
ההתמקדות, בשונה ממה שהיא נשמעת למי שלא מכיר אותה, אינה מדברת על לכוון למטרה
בלי לזוז ימינה או שמאלה, אינה קשורה לניפוי של המיותר במובן השכלי של המילה.
ההקשבה דרך ה"תחושה המורגשת" והגישה הייחודית שמביאה איתה ההתמקדות
מאפשרים, בתהליכי שינוי בחיים ולא רק בהם - להכיר ולהיות נוכחים בכל המרחב הפנימי שלנו
ולאפשר שם באופן מאד טבעי ועמוק ומפתיע ויצירתי - גילוי החדש, התמרה ובצעד הבא - יישום, בחיים.
לא מזמן כתבתי משהו על גילוי פנימהחוצה שכזה..:
"אתמול הוא בא לבקר, הכאב.
כשהוא בא עם סיפור אני מקשיבה לו, מנהלת איתו דיאלוג, צוללת איתו ומקשיבה לסודות שהוא מגלה לי. אתמול הוא בא בלי סיפור , רק תחושה. בתהליך התמקדות כאילו לא קשור לכאב, אבל רק כאילו. הגוף תמיד יודע ומביא איתו את הצעד הבא. הפתעות..
והוא לא בא סתם, הכאב. הוא בא איתי אליכם. למפגש שלי איתכם. עם מי שקורא אותי, עם מי שמקשיב לי, שנע איתי. אל תיבהלו. זה לא כאב כזה שמניחים אצל מישהו אחר, זה לא כזה שצריך רחמים או אפילו חמלה. בכלל, הוא שונה ממה שחשבתי. חד וברור ואישי וטבעי.
והיה שם את החלק הבקורתי שלי שהסתכל על הכאב הזה שהתמקם יחד איתי בקדמת הבמה, ואמר "היי.. מה פתאום? אני רוצה להביא איתי קלות ושמחה ועוצמה, לא כאב..?!". אבל הכאב היה שם, והרגיש הרבה תמיכה מבפנים, והביא איתו גלים של רגישות ושל ענווה, מזכיר לי מאיפה אני באה, מספר על המסע, ומתחבר באמפטיה פשוטה לכאבים אחרים.
ולפעמים אני קוראת לנו "אנשי הכאב". אלה ששואלים, שמחפשים, שמהססים לפעמים, שלא לוקחים את החיים ואת עצמם כמובן מאליו. אנשי הכאב. ואתן יודעות מה? ככל שאני אומרת את זה יותר, הכאב כבר לא נשמע לי כמו משהו לא נעים, או רע, או מבייש. הוא פשוט איכות, כמו שאר האיכויות שלנו. והכאב שלי סיפר לי שבשביל זה אני פה. בשביל לגעת כאב לכאב, ולהפוך כאב ליצירה. כי כל מה שמגיע מתוך הקשבה למקום הזה הוא יצירה מתפתחת, מהדהדת, מדוייקת, מתנה.
וזה באמת באמת מה שאני מלמדת. דרך להיות בקשר עם כל המקומות שקיימים בנו ולהפיק דבש גם מהכאב. על זה באמת אני מוכנה להתחייב. לנוע מבפנים עם הכל, כולל כל כאב, צעד גדול קדימה בלי להתבייש. ולגלות, כמו שאני מגלה כל פעם מחדש, שבמקום בו נמצאים הכאבים שלנו, שם נמצאות המתנות שלנו."
בעיקר אני מגלה שהתוצר של תהליכי היצירה שלי הוא בהרבה מובנים - מי שאני.
ואני שמחה להיווצר מחדש, אחרת בטח הייתי משעממת את עצמי..
והתוצר הוא גם הגילוי והחיבור של ההתמקדות והתנועה, הצלילה והמעוף,
הגוף ככלי למידה וכלי ביטוי של התהליך הפשוט והמופלא הזה. ואמר לי חבר יקר שהתנסה בחוויה
של התמקדות בתנועה
"זה שילוב גאוני בעיני. לאפשר את התנועה החוצה מהמקום בו התמקדנו... קסם." (תודה, דניאל)
ביולי הקרוב יהיה אפשר לחוות את הלימוד הזה ולקבל, כך אני מאמינה, מתנה אמיתית לחיים,
פרטים כאן :www.focusingmove.co.il
